בחתונה שלי הייתי צריכה להחליט איזה סוג מוסיקה אני רוצה. ועל אף שאני אחת שמאוד מאוד מאוד אוהבת את המוסיקה שהרב בלוי לא אוהב, קיבלתי החלטה לפי העיקרון שהנחה אותי בכל ההחלטות- בע"ה מתחתנים פעם אחת, מאפסים לי את העוונות, איך אני מתחילה את החיים הכי טוב ונכון שאפשר? אז השמלה תהיה סגורה מספיק, ואין שום סיכוי שאני נכנסת לגברים (ב"ה, גם כשבעלי שר וגם כשבחורים רקדו אני וכל הנשים ראינו זאת דרך המסכים שהיו באולם בלי לטפס על מחיצות), והשירים יהיו חסידיים (+תימנית=הריקוד הכי מסודר ואצילי שיש!). והתפללתי לה' שאני אהיה מרוצה מהארוע. וב"ה החתונה היתה מושלמת!!! כו-לן רקדו (דודות, שכנות, בנות דוד של ההורים, מבוגרות וצעירות, ולא לאיזה סיבוב נימוסים, הדודות רקדו עד סוף הערב!), והריקודים היו שמחים, אנרגטיים ומסודרים! (וזו הזדמנות להגיד לכל החברות שרוצות לשמח- זה לא משמח כשמשתוללים ודוחפים ומפרקים כל שניה מעגל כדי להיכנס פנימה, ולא רואים את המשפחה בעיניים, ואז כל מי שביטחונה האישי חשוב לה, חוזרת לשבת או נאלצת לעמוד מסביב כדי לא להירמס ע"י ההמון, מה שמקטין את גודל הרחבה. תפתחו עיניים, תושיטו יד למי שרוצה להצטרף ותנסו להחזיק מעגל בלי לפרק ולפרוץ פנימה למשך יותר מ-30 שניות. הכלה וכל האורחות יהנו הרבה יותר. והמצווה שלכן תהיה יותר שלימה. לכל העומדות מסביב- זה מקטין מאוד את הרחבה, קשה לרקוד כשצריך לתמרן בין הדודה לסולם של הצלמת לעקב של החברה. ולכלה אציע- ברכות ותמונות זה חשוב, לפני החופה, בין סבבי הריקודים זה מעולה, אל תעצרי לעצמך כל שניה את הריקודים והשמחה].
אם הגעתם עד לכאן, שיהיה במזל טוב בנין עדי עד!